נשיכות בגן הילדים 

נשיכות בגן הילדים

רבים מחלקים את הסיבה לכך שילדים נושכים בגן הילדים לשלושה גורמים :

גורמים תחושתיים  סביבתיים וקשיים בהבעה השפתית  :

אני מאמין שהסיבה לנשיכות בגן הילדים הוא עוצמות נמוכות בתחושת הנשמאמי של הילד ולפיכך קושי בהתמודדות עם המציאות החדשה ואו המשתנה הנובעים ממחסור  בכוחות ואו כלים .

 ילד שחש נמשאמי בעוצמה נמוכה ואו מחסור בכלים ואו בכוחות להצליח בהתמודדות עם המציאות החדשה ואו המשתנה ינשך  .

 הקשר הראשוני בין התינוק לבין המציאות  נוצר באמצעות הפה .

 דרך הפה מסופקים לתינוק תחושת הנשמאמי הראשונות :דרך האכלתו,מגע שפתיו בגופם של הוריו ואפשור של נשימת אוויר נקי ומתאים (אוויר קר כשחם לו ולהפך ) .

כשהוא גדל הוא ממשיך ללמד ולהכיר את המציאות באמצעות הפה :הוא בוחן כל חפץ, חש אותו ועורך  "בדיקה" למהותו.
כאשר אנו לא נענים לצרכיו של התינוק לחוש נשמאמי או שישנה פגיעה בתחושת הנשמאמי שלו  ניכר לראות על פניו  שהוא כועס על כך ואו מתוסכל שאין לו את הכוחות להתמודד עם המציאות המשתנה  שרירי גופו מתכווצים בעיקר שרירי הפנים והפה .

כיווץ שרירי הפה הוא הביטוי הפיסיולוגי הראשוני וחסר האמצעים של מצב של קושי בהתמודדות .

 כשהתינוק גדל  גדלה גם יכולת ההבנה המילולית , ויכולת הביטוי המילולי , אך עדיין קשה לילדים רבים להביע את תחושת הנשמאמי שלו .

ילדים אלה ממשיכים להשתמש בנשיכות כהבעה של קושי בהתמודדות עם המציאות או פגיעה בתחושת השמאמי שלהם.

  ילדים יודעים להעריך את הסיטואציות המתרחשות סביבם, אולם אין להם את הכוחות הכלים המילים המתאימות לתגובה מתאימה להתמודדות עם קושי .
ריבוי נשיכות כביטוי לתוקפנות נובעים מקושי בהתמודדות עם מציאות משתנה : שינויים קיצוניים בסביבתו של הילד: מעברים רבים , אי הכנה מתאימה להולדת אח, גירושי הורים  .

ישנם הורים שמבלבלים את ילדם בכך שאומרים לילד : " אתה כל כך חמוד, שבא לי לאכול אותך "

 הורים רבים  נוהגים להביע חיבה ואהבה לילדם  ע"י  נשיכות "ידידותיות".

 כמבוגרים  אנחנו יכולים לחוש באיזו עצמה מתאימה אפשר "לנגוס" מבלי להכאיב או לגרום נזק.

 ילדים עדיין אינם מסוגלים לווסת באופן מתאים את עצמת הנשיכות שלהם.וכאשר הם רוצים במגע ואו להביע אהבה ע"י הפעלת כוח רב בלסתותיהם ולהכאיב.

כמוכן לעיתים נשיכות בגן הילדים הם כתוצאה מלמידה חברתית ו"מדוגמא אישית" : ילד הגדל בסביבה שבה ילדים ואו אחים גדולים מביעים את הקשיים שלהם ( בהבעה על פגיעה בתחושת נשמאמי ואו קושי בהתמודדות עם המציאות ) על ידי נשיכות, לומד להשתמש אף הוא בנשיכות כביטוי לקושי .

הפתרונות
העובדה שילדים רבים נושכים, שנשיכות בגן הילדים שכיחות ואו  זהו שלב התפתחותי ואו  נשיכות נובעים מגורמים התפתחותיים  אינם סיבה לחוסר מעש מבחינתנו ההורים ואנשי החינוך .
לנו ההורים החדשים יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם הקושי  במטרה למזערה עד להעלמתה.

מטרתה של  הגננת כשהיא מידעת אתכם שילדכם נשך בגן  היא לשתף אתכם.
מטרת השיתוף  הוא למידה טובה יותר על התנהגותו של הילד. הצלבת המידע. (נשיכה חד רב פעמית)  היכן ילדכם מתקשה בהתמודדות עם המציאות האם הוא חש ירידהפגיעה באחת מתחושות הנשמאמי שלו ?

האם דפוסי התנהגותו דומים להתנהגותו בבית בחוג אצל סבתא אצל חברים למידע זה חשיבות במציאת הקושי בהתמודדות או קושי בתחושת הנשמאמי שמניעים  לנשיכות, ופיכך לאופן ההתייחסותינו .
במצבים בהם ילדנו נשך מתוך צורך ביצירת קשר מתוך אהבה, חשוב שנערוך בדק בית, באשר להתייחסות שלנו לנשיכות הנובעות מאהבה.

כאשר ילדכם נושך בנוכחות שלכם :

 1.יש לנסות ולמנוע את הנשיכה (בד"כ  יש התרעה מוקדמת )

 2.לומר בנעימות ובנוחות : "אפשר גם מבלי לנשוך "

3.לברר היכן הקושי בתמודדות ואו בתחושה הנשמאמי שהניע לנשיכה.

4. לחזק ולהעצים את תחושת הנשמאמי של הילד

5. להציע כלים כוחות דרך חלופית לפתרון של הקושי .

"כשאתה רוצה את המשחק בחזרה,אפשר לבקש ולומר :אפשר לקבל  את המשחק )

 חשוב שהילד ירוויח מהנשיכה את הכוחות והכלים  להתמודדות במקרים דומים .

חשוב שתהיה לו חוויה מתקנת לתחושת הנשמאמי שלו או להתמודדות עם הקושי שיראה כי ניתן להשיג את הצעצוע  בדרכים חיוביות ,שהכל בסדר , שהילד רק השאיל את הצעצועשאפשר לשחק ביחד .

 חשוב שתשומת הלב תהיה ממוקדת לקושי  ( תשומת לב בתאם לקושי באחת מתחושות הנשמאמי ) .

עם כל זאת  המסר הוא  ששימוש בנשיכה הוא  אלימות ואין אנו פוגעים בילד אחר .

מטרתה של  הגננת כשהיא מידעת אתכם שילדכם ננשך בגן  היא לשתף אתכם.

 שימו לב : לרוב ילדים  אינם זוכרים כלל את הנשיכה, כאשר הם זוכרים , האירוע אינו חשוב מבחינתם, והאירוע מאחוריהם:  הם שיחקו שוב בהנאה עם הילדה שנשךה . ילדים בד"כ אינם  נוטרים טינה.  

  נשיכות  מתרחשות רק במקרים של  השגחה פחותה .

 הן אינן יכולות להתרחש  כאשר הילד נמצא  בטיפול אישי צמוד אחר.

 ישנה חשיבות רבה בתגובת המטפלת / הגננת לנשיכה ותפקידה לפעול כך :

1.יש לנסות ולמנוע את הנשיכה (בד"כ  יש התרעה מוקדמת )

 2.לומר בנעימות ובנוחות : "אפשר גם מבלי לנשוך "

3.לברר היכן הקושי בתמודדות ואו בתחושה הנשמאמי שהניע לנשיכה.

4. לחזק ולהעצים את תחושת הנשמאמי של הילד

5. להציע כלים כוחות דרך חלופית לפתרון של הקושי .

"כשאתה רוצה את המשחק בחזרה,אפשר לבקש ולומר :אפשר לקבל  את המשחק )

 חשוב שהילד ירוויח מהנשיכה את הכוחות והכלים  להתמודדות במקרים דומים .

חשוב שתהיה לו חוויה מתקנת לתחושת הנשמאמי שלו או להתמודדות עם הקושי שיראה כי ניתן להשיג את הצעצוע  בדרכים חיוביות ,שהכל בסדר , שהילד רק השאיל את הצעצועשאפשר לשחק ביחד .

 חשוב שתשומת הלב תהיה ממוקדת לקושי  ( תשומת לב בתאם לקושי באחת מתחושות הנשמאמי ) .

עם כל זאת  המסר הוא  ששימוש בנשיכה הוא  אלימות ואין אנו פוגעים בילד אחר .